ושיווק בע"מ נ' שיווק 2002 בע"מ ואח'

פסק דין

א. רקע כללי:

בפני תביעה לתשלום יתרת חוב בגין סחורות שסופקו לטענת התובעת, לידי הנתבעת 1. אין מחלוקת שהנתבע 2 ערב לכל חוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת, באופן אישי.

יתרת החוב על פי כרטסת התובעת עומדת על סך 21,221.07 ₪, נכון ליום 09/03/08, וכן נטען לריבית מוסכמת של 2% לחודש (ראה נספח א' לתביעה).

התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר. בבקשת רשות להתגונן מיום 21/09/10 נטען:

א.הצטברה סחורה/מלאי שלא הוזמנה על ידי הנתבעים והוחזרה בחלקה ולא זוּכתה.

ב.ישנה סחורה שאינה מקבלת אחריות ושירות.

ג.השולחנות (בשווי 10,683 ₪ כולל מע"מ) אשר פורטו בחשבונית מס' 9535 מיום 30.6.07 לא סופקו בפועל אלא רק מכסחת הדשא.

ד.יתרת החובה של הנתבעת על כן עומדת על סך 4,694 ₪.

כבוד הרשמת הורתה שיש לצרף לבקשת רשות להתגונן (שנערכה על ידי אשת הנתבע 2), תצהיר. בתצהיר שאשת הנתבע חתמה וצירפה ב – 28/01/10, שוב נטען שיש סחורה שאינה זוכה לקבל "שרות", זיכוים שלא בוצעו, וכן כי "הסחורה" נשוא חשבונית מס' 9535 דלעיל, לא סופקה לנתבעת 1.

בתום הדיון בפני כבוד הרשמת ביום 11/02/10, ביקש ב"כ התובעת פסק דין חלקי על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אולם הנתבע 2 טען שיש עוד זיכויים שמגיעים לו וכי אינו מקבל שרות על סחורות. כבוד הרשמת לא מצאה ליתן פסק דין חלקי ונתנה רשות להתגונן, כולל.

התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה על פי החלטתי מיום 06/04/10. הנתבעים נמנעו מלעשות כן. מאחר והם בחרו שלא להיות מיוצגים, לא החמרתי איתם בנדון.

בישיבת קדם המשפט מיום 12/07/10, אישר הנתבע 2 (שוב) שרעייתו והעובד מטעמו, דב, הם העובדים המקבלים את הסחורה בפועל בעסק. הוא אישר את טענת התובעת, שכרטסת הנתבעת אכן זוכה עבור הזיכויים הנטענים, , פרט לחשבונית נטענת אחת, לטענתו, מיום 30/04/07 (נ/1) על סך 1,455 ₪. בא כוח התובעת הבהיר כי טענה סתמית לסחורה שסופקה שלא הוזמנה ו/או שהתובעת לא הסכימה ליטול בחזרה, לא תישמע על ידיה, ללא פירוט. התרתי לנתבעים להגיש תצהיר עדות מפורט ומשלים אודות טענות אלה, בתוך 30 יום.

אין מחלוקת שתצהיר משלים שכזה לא הוגש מעולם. לטענת הנתבע 2 בעדותו, אשתו שלחה לבית משפט פקס עם "רשימה", במקום תצהיר. לדבריו "רשימה" זו לא הועברה לבא כוח התובעת מעולם. כן, אשתו והעובד, דב, לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הובאו להעיד מטעם הנתבעים.

ב. דיון והכרעה:

מאחר והכרטסת של התובעת אינה שנויה במחלוקת, פרט לטענות ההגנה הספציפיות שהועלו דלעיל, אתייחס אליהם, אחד לאחד.

באשר לטענה שפורטה בסעיף 3(א) לעיל, במהלך שמיעת התיק הובהר כי זיכויים שהתבקשו ופורטו על ידי הנתבעים, כזיכויים המגיעים להם, בוצעו בפועל בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ונוּכּוּ מחובה של הנתבעת. כך הדבר באשר לזיכויים שהנתבעת טענה לכאורה שלא בוצעו, וכך לגבי זיכויים אחרים שמופיעים בכרטסת. בנסיבות המתוארות לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהתובעת נמנעה מלבצע זיכוי המגיע לה בדין (כולל באשר לנ/1- וטענות אלה נדחות, בהעדר כל פירוט). עצם העובדה שהוכח שהזיכויים אכן בוצעו והטענה שנטענה ע"י הנתבעים בנדון, אינה משקפת את המציאות, תורמת למהימנות ראיות התובעת, במחלוקות הנוספות.

באשר לטענה שפורטה בסעיף 3 (ב) לעיל , מקובלת עלי טענת התובעת שהיא נטענה בעלמא ונותרה כטענה "מרחפת" באוויר, ללא כל פירוט ומסוימות. טענת קיזוז יש לפרט ולכמת. משלא עשו כן הנתבעים, על אף הזדמנויות מספר שהוענקו להם, דין הטענה להידחות והיא נדחית.

באשר לטענה הקשורה חשבונית 9535, באשר למכסחת הדשא והשולחנות, הרי שגרסת התובעת עדיפה על פני הגרסה של הנתבעים. מקובלת עלי טענת התובעת שאילו רצו הנתבעים להוכיח את גרסתם , שהסחורה האמורה לא סופקה בפועל, היו מעידים מטעמם העדים הבסיסיים הרלוונטיים לכך. החזקה הינה כי הם לא הובאו להעיד ,ככל שלא היה בעדותם לתמוך בגרסת הנתבעים. כן, מקובלת עלי טענת התובעת שגרסת הנתבעים, לגבי המכסחת והשולחנות, השתנתה מספר פעמים, על כן מדובר בגרסה מתחמקת ומתחכמת יותר, מאשר גרסה המשקפת את המציאות , כהווייתה.

יש בראיות התביעה כדי להוכיח את טענת התובעת, כי הסחורה האמורה סופקה בפועל לידי הנתבעת , על אף שתעודת המשלוח לא נחתמה על ידיה, בנסיבות שהיו.